מערות הקבורה

בכרמל ניתן למצוא מאתרים של מערות קבורה מקושתות מהתקופה הרומית והביזנטית. מערות קבורה אלה נועדו לקבורה זמנית למשך כשנה אחת ואחרי כן המשפחה הייתה אוספת את העצמות ומטמינה אותן במקום מרוכז. בתוך המערה הונחו ארונות אבן המכונים סרקופאגים (אוכלי בשר ביוונית), מפני שאחרי כשנה נותרו בסרקופאג רק העצמות.

ברחבת מערות הקבורה חצובות חמש מערות שפתחיהן מעוטרים בחציבה מקושתת. המערות עשויות אולמות קטנים ובהם דרגשים להנחת הגופות. נראה כי המקום היה אחוזת קבר של משפחה אמידה שחיה באזור בשלהי התקופה הרומית או בתקופה הביזנטית. מנהגי הקבורה בארץ ישראל השתנו בתקופה ההלניסטית (אמצע המאה ה-3 לפנה"ס).

הכפר אום אל זינאת

סמוך למסלול ההליכה נמצאים חורבותיו של הכפר אום אל-זינאת, שננטש על ידי תושביו במלחמת השחרור במבצע שוטר (מבצע שהתקיים ביולי 1948, במהלך ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות, ונועד להשתלט על הכפרים הערביים באזור רמת מנשה ווואדי עארה שסירבו להתפנות ואיימו על צירי התנועה בין מישור החוף לגליל). הכפר מהווה מוקד עניין מרכזי להבנת התפתחות המרחב הכפרי בשלוחות הדרום-מזרחיות של רכס הכרמל והוא חולש מגובהו על צירים היסטוריים מכריעים, בהם שלוחה של דרך המלך ודרך קו פרשת המים של הכרמל. שם הכפר, אום אל-זינאת, מתורגם בדרך כלל כ"אם העדיים" (התכשיטים) או "אם הנשים היפות". המקורות הכתובים מן המאות ה-19 וה-20 מציירים תמונה של ישוב חיוני בעל רצף התיישבותי עמוק המבוסס על כלכלה של מטעי זיתים ובוסתנים.

בשנת 2014 נערכה חפירת הצלה של רשות העתיקות בשל בניית בריכת אליקים, שחשפה מכלולים תעשייתיים ותרבותיים המעידים על אינטנסיביות יצרנית בשלהי התקופה הרומית וראשית התקופה הביזנטית (המאות ה-4 וה-5 לסה"נ). הממצאים מלמדים על מעבר מייצור חקלאי לצריכה עצמית, לתעשייה אזורית מתוחכמת. בין הממצאים נחשפה גת לייצור יין, המעידה על השקעה הנדסית ניכרת. בור האשפה בו התגלו ממצאים רבים ובהם קנקנים, כלי בישול ונרות שומרוניים. ממצא יוצא דופן הוא שבר נר דיסקוס הנושא סצנה של אישה רוכבת על סוס, פריט המעיד על ההקשרים התרבותיים והאמנותיים של התקופה. כמו כן נמצא במקום בית מלאכה לייצור זכוכית עם ממצאים כמו  כוסות בעלות בסיס מוצק ובקבוקים מעוטרים בחוטים. בין השאר התגלה צמיד מיוחד מזכוכית בגוון טורקיז מעוטר בסמל המנורה המוטבע  בו (ראו באיור).