שביל הפסגה הר מירון
שביל הפסגה בהר מירון מתחיל ומסתיים בחניון הפסגה והוא מסומן בסימון שבילים אדום. השביל מקיף את הפסגה ומקנה מבט פנורמי עשיר על הסביבה החל מהכנרת, החרמון והים התיכון.
לתשומת הלב: יש להיכנס לקישור המצורף ולקרוא את כללי התנהגות השטח. שימוש במידע של האתר כמוהו כקריאת ההנחיות והסכמה עם תוכנן.
שביל הפסגה מתחיל בחניון הפסגה, ממנו נצא לכיוון צפון ונעלה על השביל המסומן בסימון שבילים אדום. השביל הסובב את הפסגה עולה ויורד חליפות בתוך יער הפסגה בו שולטת חברת האלון המצוי, באופן כללי השביל נוח להליכה ואורכו כ-2.5 ק"מ הנפתחים מידי פעם למצפורים על הסביבה.
כ-200 מטרים אחרי התחלת השביל נגיע למצפור המזרחי, ממנו נשקף מבט לעבר רמת הגולן והכנרת. כ-150 מטרים אחרי המצפור המזרחי נגיע לאתר בו נוכל לראות בעונת הסתיו את פריחת החלמוניות בסוף חודש אוקטובר ותחילת חודש נובמבר. מצפור נוסף הוא מצפור הלבנון הנמצא כ-700 מטרים אחרי המצפור המזרחי. ממצפור הלבנון נמשיך עוד כ-700 מטרים נוספים ונגיע למצפור המערבי. השביל מסומן היטב ובחלקו הצפוני עובר גם שביל ישראל.
הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון בעיניי תייר מזדמן
אדוארד אטקינסון מאנגליה, התגורר במחצית המאה ה-19 כארבע שנים בארץ ישראל ותיעד בתי כנסת. במאמרו הערות על בית הכנסת העתיק במירון[i], שהתפרסם בשנת 1877, תיאר אטקינסון את בית הכנסת העתיק בהר מירון ובעת ביקורו במקום הזדמן לו לצפות בהילולת רבי שמעון בר יוחאי, שתיאורה מובא במאמר.
לידס, אוקטובר 1877
במהלך ארבע שנות מגוריי בארץ ישראל, נטיתי אוהל כחודש ימים בהר מירון אשר בגליל וב-30 באפריל 1859 השתתפתי בחג היהודי לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי ולעולם לא אשכח אירוע זה. בקושי מצאתי מקום להקים בו את האוהל, בגלל מספרם הרב של היהודים שבאו לחגוג מכל קצוות תבל. היו שם נציגים לא רק מירושלים ומארץ ישראל, אלא גם יהודים מאירופה ואפילו מאמריקה. היו שם גם שני יהודים שעשו את כל הדרך מכלכותה שבהודו כדי להתפלל במקום "קדוש" זה. גברים, נשים וילדים מילאו, כמו נחילי ארבה, את הבניין על קברו של הרבי כמו גם את החורבות שמסביב. כאשר הגיע הלילה הודלקה בחצר מדורה ורבים שהביאו מנחות בעלות ערך כמו בגדים, רקמות, צעיפים ותכשיטים והשליכו אותן ללהבות. זקנים וצעירים אחוזי טירוף רקדו ושרו סביב המדורה. זה נראה יותר כמו אורגיות של עובדי אלילים מאשר יהדות מודרנית. על רקע הגבעות הסלעיות הפראיות מסביב, שהוארו בחלקן על ידי הירח ובחלקן על ידי מדורות רבות הריקודים, השתייה והשירה שהמשיכו אל תוך הלילה, היוו את התמונה המוזרה ביותר שראיתי אי פעם.
[i] Atkinson, E. (1878). Note on the Ancient Synagogue at Meiron. Palestine Exploration Quarterly, 10(1), 24-27.
