נדידת הציפורים בישראל: היקף, אתגרים ופתרונות חדשניים[1][2]
היקף התופעה וחשיבותה המדעית והאקולוגית
מיקומה הגיאוגרפי והגיאומורפולוגי הייחודי של ישראל מציב אותה כצוואר בקבוק קריטי ועורק נדידה בלעדי במסלול שבין אירופה ואסיה לאפריקה. ישראל מתוחמת במערב על ידי מזרח הים התיכון שמעליו לא נוצרות תרמיקות (זרמי אוויר חם עולה) ובמזרח נמצאת רצועת מדבריות נרחבת. מבנה גיאוגרפי זה מאלץ עופות נודדים מגוונים, ובפרט עופות דואים כבדי משקל (כגון דורסים, חסידות ושקנאים), לנוע לאורך תוואי הבקע הסורי-אפריקני, המספק את זרמי האוויר הנדרשים לשיטוט וחיסכון אנרגטי, והופך את שמי ישראל לנתיב מעבר חיוני עבור מאות מיליוני עופות בין אזורי הקינון באירופה ואסיה לבין אזורי החריפה באפריקה. תופעה זו מעניקה למרחב הצר של המדינה חשיבות אסטרטגית בינלאומית עליונה למחקר האקולוגי ולשימור המגוון הביולוגי העולמי.
מבחינה כמותית ומדעית, עושר המינים והיקפי המעבר בישראל הם מהגבוהים בתבל ביחס לגודל השטח:
עושר אקולוגי ומיני עופות: בתחומי ישראל נרשמו כ-550 מיני עופות – דרגת עושר ביולוגי יוצאת דופן המאפיינת בדרך כלל אזורים טרופיים. מתוך סך זה, כ-120 עד 130 מינים מוגדרים כמינים יציבים או ככאלה המקננים באופן סדיר בארץ.
עופות דורסים: מעל מיליון עופות דורסים חולפים בשמי ישראל מדי שנה. מרחב זה מארח את מרבית האוכלוסייה העולמית של נץ הקוראים (Accipiter brevipes) ושל עיט הערבות (Aquila nipalensis) הנמצא בסכנת הכחדה, לצד מאות אלפי איות צרעים ועקבים מזרחיים.
שקנאים (Great White Pelicans) : כ-50,000 שקנאים עוברים בישראל מדי עונת נדידה, המתפרסת בין מחצית אוגוסט לחודשים אוקטובר ונובמבר. העופות משתמשים בגופי המים בישראל כתחנת עצירה והזנה חיונית לפני החצייה המאתגרת של מדבר סיני והמשך המסלול לאורך הנילוס באפריקה.
עגורים (Common Cranes): בין 80,000 ל-90,000 עגורים עוברים בישראל במסלול הנדידה המזרחי (המתחיל בסקנדינביה וברוסיה ממערב להרי אורל, עובר דרך טורקיה וישראל וממשיך לצפון-מזרח אפריקה, אתיופיה וסודן). מתוכם, בין 30,000 ל-40,000 עגורים בוחרים שלא להמשיך דרומה; עגורים אלה מתחילים להגיע בתדירות עולה החל מחודש אוקטובר ונשארים לחרף בישראל (בעיקר בעמק החולה) עד לתחילת או אמצע מרץ.
הריכוז הסטטיסטי והגיאוגרפי הגבוה של מיליוני עופות בשטח מתוחם וצר הופך את ישראל לזירה קריטית לבעיות ממשק מורכבות בין טבע לאדם. צפיפות זו מחייבת ניהול אקטיבי, מדויק ומבוסס נתונים, שכן הריכוז המסיבי של עופות בשטחים מצומצמים יוצר חיכוך ישיר, מתמשך ומורכב עם המגזר החקלאי והכלכלי באזור
המשמעות הכלכלית והחקלאית: קונפליקטים וסיכונים אפידמיולוגיים
השהות הממושכת של עשרות אלפי עופות בשטחים המעובדים מייצרת מתח מובנה ועמוק בין החובה הלאומית והבינלאומית לשימור ערכי הטבע לבין הצורך הכלכלי להגן על התוצרת החקלאית בעמק החולה ובאזורי בריכות הדגים. הישארותם של 30,000 עד 40,000 עגורים החורפים באצבע הגליל גורמת לנזקים כבדים ליבולים החקלאיים בשדות, בעוד עופות מים כדוגמת השקנאים פוגעים בענף המדגה ובבריכות הדגים המסחריות.
כדי להתמודד עם הנזק החקלאי, הוקמה לפני כ-25 שנה תחנת האכלה מלאכותית באגן החולה, שמטרתה הייתה להסיט את העגורים מהשדות ולהזינם באתר מבוקר. אולם, ניתוח אקולוגי ואפידמיולוגי ביקורתי מלמד כי פתרון זה יצר מפגע סביבתי חדש. תחנת ההאכלה הביאה להתקהלות ודחיסות אוכלוסין מלאכותית של עשרות אלפי עופות במתחם מצומצם, תוך חריגה חדה מכושר הנשיאה הטבעי של האזור. הצפיפות הגבוהה יצרה תנאים אידיאליים להעברת פתוגנים התלויה בצפיפות, שהובילה בדצמבר 2021 להתפרצות קטלנית וחסרת תקדים של שפעת העופות . במהלך אירוע זה נכחדה כחמישית מאוכלוסיית העגורים החורפת בישראל, בעיקר בשמורת אגמון החולה ובסביבתה, והמחלה התפשטה אף למשקי הלול האזרחיים, אירוע שהוגדר כפגיעה הקשה ביותר בחיות הבר בתולדות המדינה. הפרדוקס האקולוגי שבמסגרתו התערבות שנועדה לפתור קונפליקט אדם-חיית בר הפכה לגורם המגביר מחלה מדבקת, מחייב הערכה מחדש של מדיניות הניהול.
סיכום השיטות להתמודדות עם אתגרי נדידת הציפורים
| שיטה / מדיניות | מנגנון פעולה | עלות ונזק סביבתי/אקולוגי | סיכון אפידמיולוגי (שפעת עופות) |
| אמצעים מסורתיים (תותחי גז, מראות) | יצירת רעש פיצוצים באמצעות תותחי גז וסינוור העופות במראות כדי להבריחם מהשדות החקלאיים. | יקרה מאוד תפעולית; יוצרת מטרד רעש סביבתי קשה המרחיק את כל חיות הבר במרחב, פוגעת באיכות חיי التושבים ומפריעה לתיירות. | נמוך; מונע התקבצות מרוכזת של עופות באתר יחיד ומעודד פיזור במרחב. |
| תחנות האכלה מלאכותיות (האכלה מרוכזת) | ריכוז העופות באתר מוגדר על ידי אספקת מזון יזומה מסיבית, למניעת נזק לשדות ולבריכות הדגים. | עלויות תפעוליות גבוהות; שינוי התנהגותי (הפסקת הנדידה דרומה) ופגיעה במנגנוני ההזנה הטבעיים. | גבוה מאוד; דחיסות אוכלוסין קיצונית מעלה דרמטית את קצב ההדבקה וההתפשטות של פתוגנים מדבקים. |
| הפסקת האכלה / צמצום האכלה | ביטול או צמצום מבוקר של פריסת המזון היזום (כפי שמיושם כיום בשקנאים ובאירועי התפרצות). | עלול להגדיל את נוכחות העופות בשדות ובבריכות ולגרום לנזק יבולים, בהיעדר מנגנון פיצוי מוסכם לחקלאים. | נמוך; מונע התקהלות צפופה ומפחית באופן משמעותי את הסיכון להתפרצות מגפתית נרחבת. |
אסטרטגיות פתרון וטכנולוגיות חדשניות: מיקוד בעגורים ושקנאים
בחזית הטכנולוגיה והמדיניות הסביבתית בישראל מפותחים כיום מענים מתקדמים, המבקשים ליצור איזון מדויק בין צורכי החקלאים, שמירה על רווחת העופות הנודדים ומניעת התפרצות מחלות מדבקות.
מדיניות ופתרונות עבור שקנאים:
הפסקת האכלה בצפון: רשות הטבע והגנים הפסיקה את ההאכלה המלאכותית בעמק החולה. מדיניות זו התקבלה בעקבות סגירת רוב בריכות הדגים המסחריות באזור הצפון מחד, והרצון לצמצם באופן דרמטי את סיכוני ההדבקה בשפעת העופות מאידך.
המשך האכלה מבוקרת בשרון: נמשכת אספקת דגים מבוקרת במספר גופי מים באזור השרון. תחנה זו חיונית מבחינה פיזיולוגית וסביבתית: ענף המדגה באזור זה עודנו נרחב והחיכוך גבוה, ובנוסף השקנאים אינם ממשיכים בנדידתם דרומה עד שקיבתם מלאה. השרון מהווה עבורם את תחנת התדלוק וההזנה האחרונה לפני החצייה המאתגרת של מדבר הנגב בדרכם לסיני ולנילוס.
פתרונות טכנולוגיים עבור עגורים (מערכת הלייזר המשולבת):
שיתוף פעולה רב-מגזרי: פיתוח המערכת נעשה בשיתוף פעולה בין הקרן הקיימת לישראל (קק"ל), רשות הטבע והגנים, חברת הטכנולוגיה הסביבתית Avant-Garde וחברת הטכנולוגיה הביטחונית ThirdEye.
מנגנון הפעולה: המערכת פועלת באמצעות מתקן בשלט רחוק הפולט קרן לייזר לעבר האזורים שבהם נמצאים העגורים. הקרן יוצרת כתם אור נע במהירות, הנתפס בעיני העגורים כעצם מתקרב ומפחיד אותם, וגורם להם לנוס מהמקום. פיילוט מבוקר שנערך במשך ארבע שנים הוכיח כי השיטה מבריחה את העגורים ביעילות ללא גרימת נזק פיזי כלל – אף עגור לא הגיע נפגע לייזר לנקודת הטיפול בחיות בר באגן החולה.
יתרונות טכנולוגיים: המערכת פועלת בהצלחה בכל תנאי מזג אוויר, והיא שקטה לחלוטין, יתרון המונע מטרדי רעש לתושבים ולתיירים ומונע פגיעה בחיות בר אחרות במרחב. בנוסף, שולבו במערכת טכנולוגיות מתקדמות של בינה מלאכותית וציוד אלקטרו-אופטי מבית ThirdEye (המשמש גם לזיהוי רחפנים לצרכים ביטחוניים), במטרה לאפשר זיהוי אוטומטי של העגורים והפעלת הקרן רק לאחר זיהוי ספציפי.
אתגרים נותרים: האתגר המרכזי הקיים כיום טמון במגבלות רגולטוריות של בטיחות אדם, האוסרות על חשיפת בני אדם לקרן לייזר בעוצמה כזו. בשל כך, המערכת מחייבת נוכחות של מפעיל אנושי לוודא שאין בני אדם באזור השידור, סוגיה הנמצאת בשלבי פתרון מתקדמים לקראת הפעלה אוטומטית מלאה.
שילוב ייחודי זה של טכנולוגיות ביטחוניות מתקדמות – כדוגמת בינה מלאכותית ואלקטרו-אופטיקה בתוך אסטרטגיות של שמירת טבע, מהווה מודל עולמי פורץ דרך לניהול מושכל של קונפליקטים סביבתיים מורכבים ללא פגיעה פיזית בחי. באמצעות התאמה מתמדת בין חדשנות טכנולוגית לאחריות אקולוגית לאומית וגלובלית, תמשיך מדינת ישראל להוות גשר יבשתי חיוני ובטוח עבור מאות מיליוני הציפורים הנודדות מעליה.
[1] Izhaki, I., Shmueli, M., Arad, Z., Steinberg, Y., & Crivelli, A. (2002). Satellite tracking of migratory and ranging behavior of immature Great White Pelicans. Waterbirds, 25(3), 295-304.
[2] Shmueli, M., Arad, Z., Izhaki, I., & Crivelli, A. (2000). The energetic demand of the Great White Pelican during migration in Israel and its implication to the conflict between fish industry and pelicans. Ostrich, 71(1-2), 1-1.
