להימנעות מפעילות גופנית יש לא רק מחיר אישי, אלא גם מחיר כלכלי כבד המוטל על החברה כולה. מדוע חשוב שכל אחד ואחת מאיתנו יכירו זאת? בואו נכיר כמה נתונים בסוגיה זו.
כאמור, חוסר פעילות גופנית הוא גורם סיכון מרכזי למחלות כרוניות לא מדבקות (NCDs). העלויות הישירות כוללות טיפול במחלות נלוות: אשפוזים, תרופות ופרוצדורות רפואיות הקשורות לסוכרת סוג 2, מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, שבץ וסוגים מסוימים של סרטן (כמו סרטן המעי הגס והשד). לצד הטיפול הפיזי היעדר פעילות גופנית משפיע ישירות גם על בריאות הנפש: מחקרים מראים קשר הדוק בין חוסר פעילות לעלייה בשכיחות של דיכאון וחרדה, מה שמגדיל את ההוצאה על שירותי בריאות הנפש. מלבד זאת ישנן גם עלויות עקיפות המוטלות על המשק כמו אובדן פריון: ירידה בתפוקה של עובדים עקב ימי מחלה או עבודה תחת השפעת מחלה. תמותה מוקדמת: אובדן שנות חיים פוטנציאליות ותרומה כלכלית למשק עקב מוות בטרם עת. קצבאות נכות: תשלומים ממשלתיים לאנשים שאיבדו את כושר עבודתם כתוצאה ממחלות שניתן היה למנוע.
במחקר שהתפרסם בכתב העת הרפואי [1]The Lancet בשנת 2023 נעשתה הערכת עלות היעדר פעילות גופנית על מערכות הבריאות בעולם, במבט צופה פני עתיד. החוקרים השתמשו במודל של "שיעור מיוחס לאוכלוסייה" (Population Attributable Fraction) כדי להעריך כמה מקרי מחלה ומהן עלויות הבריאות שניתן לייחס לחוסר פעילות גופנית. החוקרים בחנו תקופה עתידית של עשור (2020–2030) וכללו מגוון רחב של מחלות: מחלת לב כלילית, שבץ, סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם, מספר סוגי סרטן (כגון שד ומעי), וכן דיכאון ודמנציה.
הממצאים המרכזיים מצביעים על כך שאם לא יחול שינוי ברמת הפעילות הגופנית בעולם, צפויים להתרחש כ־500 מיליון מקרים חדשים של מחלות הניתנות למניעה במהלך עשור זה, עם עלות כוללת של כ־520 מיליארד דולר למערכות הבריאות. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO-World Health Organization ) חוסר פעילות גופנית יעלה למערכות הבריאות בעולם בין השנים 2020-2030 כ-27 מיליארד דולר בשנה (במונחי עלויות ישירות בלבד). במדינות מפותחות, ההערכות מדברות על עלות כוללת (ישירה ועקיפה) שנעה בין 0.3% ל-2% מהתמ"ג.
הערכה שונה ואפילו גבוהה יותר (כנראה מהסיבה שהיא כוללת עלות ישירה ועקיפה) מספק כתב העת American Journal of Health Promotion[2] בו התפרסמו נתונים על אודות המחיר הכלכלי המושת על מערכת הבריאות האמריקנית, בשל אי פעילות גופנית מספקת. עלות זו מגיעה לסכום של 192 מיליארד דולר לשנה. לממצא זה הגיעו החוקרים לאחר ניתוח נתונים של 76,000 מבוגרים בין השנים 2012 – 2019. מתוך הנסקרים נמצא כי 52.4% בלבד עמדו במינימום המומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי של פעילות אירובית בשבוע (150 דקות של פעילות מתונה עד עצימה), 20.4% לא היו פעילים מספיק ו-27.3% לא היו פעילים כלל. בעוד שממוצע ההוצאה הרפואית למבוגר פעיל גופנית עמדה על 6,566 דולר לשנה, הרי שממוצע ההוצאה למבוגר שאינו פעיל מספיק הייתה 7,921 דולר בשנה ואילו למבוגר שכלל אינו פעיל ההוצאה השנתית הממוצעת עמדה על 9,946 דולר.
רשויות המדינה השונות מתערבות בחיי הפרט והציבור כדי לקדם תחומי מדיניות שונים כמו ביטחון, רווחה, חינוך, כלכלה, חוק וסדר וגם בריאות הציבור. ממשל אחראי אינו יכול לקבל פטור משקילת שיקולים כלכליים כמו "החזר על השקעה" ו"יחס עלות/תועלת", מפני שכמות המשאבים העומדים לרשותו מוגבלים. נשאלת, אם כן השאלה: האם הרשויות בישראל מקדמות ומעודדות את הציבור להיות פעיל גופנית? ושאלה נוספת: האם ההשקעה במתקני ספורט לשימוש חופשי של הציבור כמו מסלולי הליכה, מסלולי רכיבה, הקמת מתקני כושר בגנים ציבוריים וסבסוד פעילויות אימון גופני בקהילה, מחזירה את עצמה?
מדיניות משרד הבריאות בישראל לעידוד הפעילות הגופנית באה לידי ביטוי בתוכנית אפשריבריא המתפרסמת באתר משרד הבריאות (https://efsharibari.health.gov.il/), אך ספק אם הפיקוח על ביצועה הדוק. המחקר מראה כי השקעות בפעילות גופנית וחיזוק הגוף לא רק שמחזירות את עצמן, אלא שההחזר על ההשקעה גבוה פי כמה. לדוגמה, במחקר שנערך באוסטרליה[3] נמצא כי תוכניות בקהילה המלמדות את האנשים הנמצאים בקבוצת הסיכון להימנע מנפילה לא רק מונעות סבל אישי ופגיעה בתוחלת החיים, אלא יש להן גם ערך כלכלי במונחים של מניעת אשפוז בעלויות של מיליוני דולרים. ובאופן כללי יותר על התערבויות לעידוד פעילות גופנית, מסטרס ועמיתיה[4] מבריטניה סקרו עשרות מחקרים שהתפרסמו בעשורים האחרונים, בניסיון לבחון את שאלת ההחזר על השקעות ויחסי עלות/תועלת של התערבות בבריאות הציבור. מסקנתם הכללית הייתה שהיחס בהחזר על ההשקעות בבריאות הציבור עומד על 1:14, כלומר על כל ליש"ט שהושקעה בקידום פעילות גופנית, 14 ליש"ט הוחזרו לכלכלת בריאות הציבור. ממצא זה מחזק את אמרתו הידועה של בנג'מין פרנקלין (כן, ההוא שמצויר על שטר של 100 דולר), המופיעה בכותרת הקריקטורה.
נסכם בדברי החוקרים: סקירת מחקרים שיטתית על האפקטיביות של התערבויות בתחום בריאות הציבור מלמדת שהן מחזירות את עצמן (ROI- החזר על השקעה) ביחס מאד גבוה, קיצוץ במערכת הבריאות בהתערבויות מניעה במדינות בעלות הכנסה גבוהה, מייצגות כלכלה שגויה וסביר שקיצוצים אלה יביאו בטווח הארוך לעלויות גבוהות מאד בשירותי הבריאות ובזבוז בכלל.
[1] Santos, A. C., Willumsen, J., Meheus, F., Ilbawi, A., & Bull, F. C. (2023). The cost of inaction on physical inactivity to public health-care systems: a population-attributable fraction analysis. The Lancet Global Health, 11(1), e32-e39.
[2] Matjasko, J. L., Chen, Z., Whitfield, G. P., Whitsel, L. P., Rose, K., & Roy, K. (2025). Inadequate Aerobic Physical Activity and Healthcare Expenditures in the United States: An Updated Cost Estimate. American Journal of Health Promotion, 39(7), 1085-1087.
[3] Beard, D. Rowell, D. Scott, E. van Beurden, L. Barnett, K. Hughes, B. Newman. (2006). Economic analysis of a community-based falls prevention program. Public Health, 120: 742–751.
[4] Masters R, Anwar E, Collins B, et al. (2017). Return on investment of public health interventions: a systematic review. Journal of Epidemiol Community Health, 71: 827–834.
