תל תנינים ובשמו הערבי תל מלאת, נמצא על הגדה הדרומית של שפך נחל תנינים ליד הישוב ג'סר א זרקא, המציין גם את גבול חוף השרון וחוף הכרמל. ממצאים של אבני מיל רומיות מעידים כי התל ישב על דרך החוף מקיסריה לכיוון דור, שקמונה, חיפה ועכו. במקורות רומיים מוזכר ישוב חרב קורוקודילונפוליס בין דור לקיסריה, המזוהה עם תל תנינים. מאוחר יותר, בתקופה הצלבנית מוזכר שמו של התל כמגדל המלח (Turris Salinarium), כנראה מפני שהפיקו במקום מלח.

בשנת 2005 התפרסם מאמרם של זיגלמן וינקלביץ[i] בכתב העת עתיקות המסכם את עיקרי הממצאים בחפירות שנעשו בתל תנינים. שרידי מבנים מהמאה השישית לספירה מעידים כי במקום היה כנראה מנזר שחרב במאה השביעית בעת הכיבוש הפרסי או המוסלמי. בעקבות החורבן נשדדו פריטים אדריכליים, שהבולטים בהם היו רצפות פסיפס שנתגלו בחפירה. מאחר והחפירה לא העמיקה מתחת לרצפות הפסיפס, אין עדויות מוקדמות יותר המשליכות אור על עברו של המקום לפני הקמת המנזר.

כיום, תל תנינים הוסדר לביקור חופשי של הציבור והוא צופה על שפך נחל תנינים והגשר המשוקם שנבנה לכבוד ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני בארץ ישראל ובירושלים בשנת 1898, מסע שהחל בקונסטנטינופול ועבר בערי החוף עכו, חיפה ויפו.

לביקורו של הקיסר הגרמני בארץ ישראל יש פן אישי משפחתי. סבה של מיכל רעייתי, פרופ' יוליוס יצחק הילזן שהיה ארכיאולוג, היה בצוות הארכיאולוגים הגרמניים שחשפו את המזבח היווני בחפירות מילטוס בטורקיה בסוף המאה ה-19 (ניתן לראות את המזבח המרשים במוזיאון פרגמון בברלין), ממצא שהביא לפרסומו באותה העת. בשנת 1898 חלה פרופ' הילזן בקדחת ולבקשתו אושפז בבית החולים ביקור חולים בירושלים. כאשר ביקר הקיסר הגרמני וילהלם השני בירושלים באותה השנה זכה הסבא הילזן לביקורו של הקיסר, כהערכה על פועלו המדעי.

[i] זיגלמן, ינקלביץ. (תשס"ה). תל תנינים. עתיקות 49, 119 – 127.