מסלולי הליכה רבים המתועדים באתר זה נוגעים וקרובים לנחל עירון ובהם שפך נחל עירון, נחל קיני, עין ארובות ואחרים. כמו בכל מקום בארץ ישראל, גם נחל עירון היה עד לאירועים היסטוריים שעל רבים מהם אין לנו ידיעות כלל או ידיעות קלושות בלבד. עם זאת, אזור נחל עירון "זכה" להיות מונצח בתיאור הקרב הראשון שתועד בהיסטוריה במאה ה-15 לפנה"ס, על קירות המקדש הפרעוני כרנך אשר במצרים עילית.
חוץ מסיפור יציאת מצריים ותבוסת צבא פרעה בידי שמיים בים סוף, ידוע במקורותינו גם על נפילתו של המלך יאשיהו במגידו בידי צבאו של פרעה נכו בשנת 609 לפנה"ס (מלכים ב' כג' 29 – 30 ודברי הימים ב' לה' 20 – 27). המלכים הפרעוניים תיעדו את מעשיהם לא על נייר פפירוס מתכלה אלא באבן חרותה ובכתב חרטומים על קירות המקדש בכרנך, המחזיק מעמד עד היום. בין סיפורי הקרב והגבורה המצרית בולט סיפור הקרב על מגידו מן המאה ה-15 לפנה"ס, תחת הנהגתו של פרעה תחותמס השלישי ומעשה שהיה כך היה:
האימפריה המצרית במאה ה-15 לפנה"ס שלטה כמעט על כל רחבי המזרח התיכון מן הפרת והחידקל עד חופי הים התיכון בואכה טורקיה של היום. בשנת 1497 לפנה"ס הוכתר תחותמס השלישי כמלך מצרים בהיותו בן 10 בלבד. באותה העת, בהיותו קטין, נוהלו ענייני הממלכה על ידי המלכה הפרעונית חתשפסות, אך בתקופתה התרופפה אחיזתה של מצרים בשטחי האימפריה וגל מרידות של מלכי כנען וקדש פרץ. עם מות המלכה נטל תחותמס השלישי בן ה-18 את המושכות ואחד המעשים הראשונים שלו היה להראות למלכי כנען מי בעל הבית. תחותמס השלישי ארגן צבא גדול ויצא במסע מלחמה לכנען, כאשר מוקד המרידה, מגידו היה על הכוונת. אחרי כשלושה שבועות של מסע הגיע הצבא הפרעוני למקום הנקרא יחם, ליד באקה אל ע'רביה של היום וחנה. חניית הצבא נוצלה להתארגנות ולתכנון המערכה. שתי דרכים נוחות עמדו בפני הצבא המצרי להגיע למגידו: דרך עמק דותן ודרך ואדי מילק. הייתה דרך נוספת – נחל ערונה (כפי שנחל עירון נקרא בתיעוד המצרי), אלא שהמעבר דרכו למגידו לא היה נוח כפי שהוא כיום. שלא כמו שתי הדרכים הקודמות, דרך נחל ערונה הייתה מכוסה ביער סבוך של עצי אלון וצמחיה עבותה, צוקים מאיימים ודרך צרה, שהפכה את המעבר של צבא עתיר ציוד לכמעט בלתי עבירה. לדברי הסופר המצרי שתיאר את קרב מגידו בכרנך, דרך מעבר ערונה היא דרך ההולכת וצרה וכדי להסביר את חומרת המצב הוא ציין שהולכים בה סוס אחרי סוס.[i]
מפקדי הצבא המנוסים יעצו למלך לבחור להגיע למגידו באחת משתי הדרכים הראשונות, אך המלך הצעיר החליט בניגוד לדעת המפקדים לבחור להגיע למגידו דרך נחל ערונה (נחל עירון). החלטה זו התבררה כנבונה מאד מפני שהכוחות הכנעניים סברו אף הם, כמו מפקדי הצבא המצרי, שתיבחר אחת הדרכים הראשונות והפנו את כוחותיהם לחסימה שם, תוך הזנחת מעבר נחל ערונה. בסופו של דבר, הצבא המצרי הפתיע את הצבא הכנעני והנחיל לו תבוסה מרה. הצבא המצרי יכול היה לכבוש במהירות את מגידו, אך כאשר המגינים ברחו משדה הקרב למגידו המבוצרת הם השאירו מאחוריהם שלל רב שהחיילים המצריים עטו עליו במקום לנצל הצלחה. לאחר מצור ממושך נפלה מגידו המבוצרת ושב השלום על כנען ומצרים.
[i] גידי יהלום. (תשס"ט). סוס אחרי סוס: בחינה מחודשת של קרב מגידו לאור הטופוגרפיה. קתדרה 129, 5 – 26.
