קבוצת חוקרים בראשות פרופ' יעל נץ[1] פרסמה מאמר הקושר בין פעילות גופנית בקרב מבוגרים ותחושת הרווחה הפסיכולוגית (Psychological Well-Being). המאמר, מסוג מטא-אנליזה, סקר מחקרים שנעשו על מבוגרים בריאים ומצא כי השינוי לטובה בתחושת הרווחה בקרב המשתתפים בקבוצות הניסוי היה פי שלושה מהשינוי שנצפה בקרב קבוצת הביקורת, שלא השתתפה בפעילות גופנית.
כאשר התפרסם המאמר בשנת 2005 עדיין לא היו מספיק מחקרים על הקשר בין פעילות גופנית והבריאות הנפשית והמחקר של נץ ועמיתיה נועד לגשר על הפער.
מהם, אם כן, הקריטריונים להגדרת תחושת רווחה פסיכולוגית?
- תחושת רווחה רגשית ממצבים כמו: רמת חרדה, לחץ, רמת דיכאון, כעס, בלבול, אנרגיה, מרץ, עייפות, רגישות להשפעות שליליות או חיוביות ואופטימיות.
- תפיסה עצמית המורכבת מתחושות כמו: מסוגלות עצמית, ערך עצמי, הערכה עצמית, תפיסת גוף, דימוי גוף, כושר גופני נתפס ותחושת שליטה.
- רווחה גופנית הכוללת תחושות כאב ותפיסת תסמינים פיזיים.
- תפיסות כלליות כמו שביעות רצון מהחיים ורווחה כללית.
מבין סוגי הפעילות הגופנית, לפעילות האירובית המתונה היה האפקט החזק ביותר על תחושת הרווחה ואילו למשך האימון היה האפקט הפחות חזק, אם כי הממצאים הללו לא חד משמעיים. מבין כלל מרכיבי תחושת הרווחה, לפעילות הגופנית הייתה ההשפעה הגדולה ביותר על תחושת המסוגלות העצמית (self-efficacy). עוד נמצא כי הפעילות הגופנית תרמה לשיפור במצב הקרדיו-וסקולרי, הכוח הפיזי ויכולת התפקוד.
מהו המנגנון המתווך בין פעילות גופנית ותחושת רווחה פסיכולוגית? מבין המשתנים המרכיבים את תחושת הרווחה הפסיכולוגית הוצע כי רכיב המסוגלות העצמית (מושג מהתיאוריה החברתית -קוגניטיבית של אלברט בנדורה) הוא הגורם הדומיננטי, מפני שהיכולת של אדם מבוגר החווה הדרדרות פיזית וקוגניטיבית, לבצע פעילות גופנית מעלה אצלו את תחושת המסוגלות העצמית ותחושת הרווחה הכללית.
[1] Netz, Y., Wu, M. J., Becker, B. J., & Tenenbaum, G. (2005). Physical activity and psychological well-being in advanced age: a meta-analysis of intervention studies. Psychology and aging, 20(2), 272.
